מר וורושו, שללא ספק עבר את גיל היציאה לגמלאות, לקח על עצמו משימה לחקור את תולדות הקהילה היהודית בעירו בראט, עיר שבה  נותר אף לא יהודי אחד.

העיר בראט, היושבת בין שני הרים גבוהים ונחצת על ידי נהר האוסומי, הנה עיר יפיפייה, שחלק ממנה הוכרז כנכס לשימור על ידי יונסק"ו.

במהלך המאה ה-17, כאשר אלבניה כולה הנה חלק מהאימפריה העותומנית, מגיעים סוחרים יהודים לבראט וקובעים בה את מושבם ואת מרכז עסקיהם, חלקם עוסקים בסחר בדגנים, בתחילה הגיעו 15 משפחות, ובהמשך המספר גדל ל-30 ובשיאו של התהליך הגיע ל-100 משפחות.

המשפחות היהודיות היו עשירות במיוחד, מעורות בחיי הקהילה המוסלמית והאורתודוכסית של העיר ותרמו לשיגשוגה הכלכלי אך גם התרבותי.

מר וורושו סיפר על תחרות שירה שבה באופן קבוע ניצח יהודי בשם סולומון, עד שהאימאם העותומני קינא בו וניסה את כוחו בתחרות שירה מולו. המאמצים לנצח את היהודי סלומון, הביאו את האימאם להזניח את חובותיו הדתיים. ראש האימאם באיסטנבול זימן את האימאם של בראט אליו לשיחת נזיפה, בעקבותיה נענש באובדן תפקידו הבכיר והגליה לקהילה קטנה בהרים.

כאמור, המשפחות היהודיות והמוסלמיות היו מאד קשורות זו לזו, ורבו מקרי הנישואים בניהם.

תופעת השבתאות, והעובדה ששבתאי צבי עבר את שנותיו האחרונות בבראט, השפיעה מאד על יהודי הקהילה, ולאחר התאסלמותו של שבתי צבי, רבים התאסלמו בעקבותיו וכך נעלמה קהילה עתיקה וייחודית זאת.

במהלך הכיבוש האיטלקי במלחמת העולם השנייה, פליטים רבים הגיעו לבראט מאזור קוסובו, מקדוניה, יוון ואף מאוסטריה, בשיאם המספר הגיע ל-600 פליטים. משהאיטלקים נפלו והגרמנים תפסו את מקומם, הבינו תושבי בראט שיש להסתיר את היהודים והעבירו אותם לכפרים בהרים. אף לא יהודי אחד נתפס על ידי הכוחות הנאצים בבראט.

לאחר המלחמה, עזבו היהודים את המקום וחלקם הגיעו ארצה.

עם קריסת השילטון הקומוניסטי, הגיע מישראל רופא בשם זיני מתתיהו, אשר התנדב לסייע לפצועי הקרבות בבלקן ואף פתח בית חולים שדה. איש זה הציל את חיי אביו של סימון וורושו, לכבודו כתב את הספר על תולדות הקהילה היהודית בבראט.

לדעתו של וורושו, להתנדבות של העם האלבני להציל יהודים יש יותר מסיבה אחת. לפחות בבראט, לא רק שחוקי "בסה" מחייבים מתן מחסה לכל אורח, אלא גם העובדה שדורות של חיים משותפים יצרו תרבות משולבת והזדהות בקרב תושבי בראט. מבחינתם, היהודים היו בעלי זכויות במקום גם אם הגיעו ממקומות אחרים.

השיחה ריתקה את תלמידי המשלחת שאף שאלו שאלות הבהרה.

באופן מפתיע, מר וורושו שמעולם לא יצא מגבולות ארצו, מכיר כל פינה בישראל ומלא התלהבות מהקשר עם היהודים וישראל.